מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

אני אוהב את הרגע הזה,
את השקט שמותיר אחריו,
את הרעד שנוצר בך,
אחרי שהרשית לעצמך
לפגוש אותי,
ללכת אליי.

אני קורא בך הכל,
את הכמיהה,
הפחד,
את החוצפה הזו
שמנסה לחמוק
במבטך,
ואני מוחק אותה.

אני אוהב להסיר ממך
את כל ההגנות,
לחשוף את הכאב,
שהוא גם חלק מהתשוקה,
החלק שמעורר אותי,
אבל גם אותך,
ואני נהנה מהמחשבה
שאת יודעת את זה.

אני נהנה מהידיים שלי,
יודעות איך לגעת בך,
להיות גם בונות,
וגם הורסות,
וגם איך ללמד אותך
מי את באמת.

אני אוהב את הלחישות שלך
את המגע החמקמק,
את הרעד,
כשאני זה שמדבר
ואת מקשיבה,
ואני מחליט
מה את רוצה,
מה את צריכה,
ובעיקר,
מי את אמורה להיות.

אני לא מציע רחמים,
אלא אמת.
לא אמיתות של עולם ישן,
אלא מציאות חדשה,
שבה את מתמסרת
ואני משחק,
ואת לומדת
את כללי המשחק החדשים,
חוקים שאני כותב.

אני אוהב את מה שאני רואה בך,
את ההשתקפות שלי בתוך עינייך,
את האישה הפרועה
החושנית
השברירית
שהיא
רק שלי,
רק בפניי,
אני נהנה
לצייר את האמת שלך,
להפוך אותה למציאות
בתוך מגרש המשחקים
שאני בונה
בתוכך.

אל תחשבי
שיש לך ברירה,
את נבחרת,
ואני זה שמכתיב,
גם את המילים
גם את המנגינה,
גם את הקצב.

אל תנסי
להתנגד
למה שקורה כאן,
כי אני אדע לעצור אותך,
לעצב אותך,
ובסוף,
את תבואי אליי,
מרצון,
מתוך הכנעה,
מתוך ציפייה.

את רוצה
להיכנע,
לשחרר את הכל,
לפרוץ את הכאב,
אני יודע,
אבל גם יודע,
שבתוכך
את רוצה
גם להיאבק,
קצת,
כי זה מה שאני אוהב בך,
את הניצוץ הזה.

אני שם
כדי לחבר אותך
לכל מה שמרכיב אותך,
אני שם
כדי להזכיר לך
את הכוח שלך,
את הפגיעות שלך,
את התשוקה שלך,
את הכאב שלך,
כי כשאני מחזיק את הכל,
אני יכול לעצב אותך,
להפוך אותך ליצירת מופת,
שהיא שלך וגם שלי.

תגידי, תלחשי, תתחנני,
כי המילים שלך
יפות,
והכניעה שלך
מעוררת,
ואני יודע
מה את צריכה
ואני אתן לך,
אבל בתנאים
שלי.

כי אני אוהב
את הניגוד הזה,
את האור והחושך שלך,
את העדינות ואת הפראות,
את הרכות ואת הכוח,
ואני יודע
שגם את
אוהבת אותי
בדיוק כמו שאני
אחד על אחד,
רק שלנו.