כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאוֹרְגַּזְמָה שֶׁל חִבּוּר, לְאוֹתָהּ נְקֻדָּה מִיסְטִית שֶׁל אִינְטִימִיּוּת, דְּרוּשָׁה הִתְפַּשְּׁטוּת אִטִּית, חֲשִׁיפָה הַדְרָגָתִית שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף.
זֶה מַסָּע אֶל מַעֲמַקֵּי הַתְּשׁוּקָה, שָׁם הַזְּמַן אֵינוֹ אוֹיֵב, אֶלָּא מַאֲהֵב סַבְלָנִי, מְפַתֶּה.
הַגּוּף שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ מִבְצָר, מֻגָּן בְּשִׁכְבוֹת שֶׁל הֲגָנוֹת, חוֹמוֹת בְּנוּיוֹת מִפְּחָדִים וְכַאֲבֵי עָבָר.
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאִינְטִימִיּוּת, עָלֵינוּ לְהַפְשִׁיט אֶת עַצְמֵנוּ, שִׁכְבָה אַחַר שִׁכְבָה, לַחְשֹׂף אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַסּוֹדִיִּים, הַפְּגִיעִים בְּיוֹתֵר.
זֶה מִפְגָּשׁ עִם הַצְּלָלִים שֶׁלָּנוּ, עִם הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם נִפְגַּעְנוּ, נִדְחֵינוּ, אוֹ לֹא קִבַּלְנוּ אֶת הָאַהֲבָה שֶׁרָצִינוּ, אוֹ תָּפַסְנוּ שֶׁלֹּא רָצִינוּ.
אֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים מֵהָאֶפְשָׁרוּת לְהִפָּגַע שׁוּב, אָז אֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים גַּם מֵהָאֶפְשָׁרוּת לֶאֱהֹב, מְצַפִּים שֶׁהָאַחֵר יְחַמֵּם אֶת לִבֵּנוּ,
אֲבָל לֹא נוֹתְנִים לוֹ לִרְאוֹת אֶת הַלֶּהָבָה הַפְּנִימִית שֶׁלָּנוּ, אֶת הָאֵשׁ הַחֲבוּיָה מִתַּחַת לַהֲגָנוֹת, אֲנַחְנוּ רוֹצִים שְׁלִיטָה, אֲבָל הַשְּׁלִיטָה הַזֹּאת כּוֹלֵאת אוֹתָנוּ,
מוֹנַעַת מֵאִתָּנוּ אֶת הַחֹפֶשׁ לָחוּשׁ בֶּאֱמֶת, לָחוּשׁ בָּאֵשׁ שֶׁלָּנוּ, אוֹ אֶת הַקֶּרַח.
הַזְּמַן הוּא מַרְפֵּא, אֲבָל גַּם מְפַתֶּה, הוּא מְאַפְשֵׁר לָנוּ לְהִתְפַּשֵּׁט לְאַט, לַחְשֹׂף אֶת עַצְמֵנוּ בְּהַדְרָגָה.
בְּכָל רֶגַע שֶׁל חֲשִׁיפָה, אֲנַחְנוּ מִתְמוֹדְדִים עִם הַפְּחָדִים, עִם הַבּוּשָׁה, עִם הַזִּכְרוֹנוֹת, אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים בְּהִתְנַגְּדוּת שֶׁלָּנוּ, בְּתוֹקְפָנוּת שֶׁמְּגֵנָה עַל הַלֵּב הַפָּצוּעַ, הַתָּאֵב.
הַמַּגָּע הוֹפֵךְ לְמַסָּע שֶׁל גִּלּוּי, כָּל נְגִיעָה, כָּל נְשִׁיקָה, הִיא הַזְמָנָה לְהָסִיר עוֹד שִׁכְבָה, לְהִיחָשֵׁף עוֹד קְצָת, לָצֵאת מֵהַצֵּל.
אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמֵנוּ, לְלֹא מַסֵּכוֹת, לְלֹא קִשּׁוּטִים מְיֻתָּרִים, זֶה מִפְגָּשׁ עִם הָאֲנִי הָאֲמִתִּי, עִם כָּל הַפְּגָמִים וְהַצְּלָלִים, וְגַם עִם הַיֹּפִי וְהָאוֹר, הַיֹּפִי בְּתוֹךְ הַצֶּלֶם.
הָאִינְטִימִיּוּת הִיא כְּמוֹ רִקּוּד חוּשָׁנִי, שֶׁבּוֹ שְׁנַיִם נָעִים יַחַד, מִתְקָרְבִים, מִתְרַחֲקִים, וְאָז מִתְמַזְּגִים שׁוּב, לְאֶחָד, בְּעֹצְמָה.
זֶה מִפְגָּשׁ שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים לָשֵׂאת אֶת עַצְמֵנוּ, אֶת הַפְּגִיעוּת שֶׁלָּנוּ, מוּל הָאַחֵר, לֹא בּוֹרְחִים מֵהַצֵּל, אֶלָּא מְחַבְּקִים אוֹתוֹ, מְבִינִים שֶׁגַּם הוּא חֵלֶק מֵהַיֹּפִי שֶׁל הָאוֹר, מֵהַיֹּפִי שֶׁל הַכֹּל.
הַזְּמַן חוֹלֵף, יָמִים הוֹפְכִים לְשָׁבוּעוֹת, חֳדָשִׁים לְשָׁנִים, אֲבָל הַמַּסָּע הַזֶּה, אֶל לֵב הָאִינְטִימִיּוּת, שָׁוֶה כָּל רֶגַע.
כִּי שָׁם, בַּמִּפְגָּשׁ הֶעָמוֹק הַזֶּה, אֲנַחְנוּ מְרַפְּאִים אֶת עַצְמֵנוּ, אֶת הַפְּצָעִים הָעֲתִיקִים, וּמְגַלִּים אֶת הָעֹצְמָה שֶׁל הָאַהֲבָה הַבִּלְתִּי מֻתְנִית, הַבִּלְתִּי נִגְמֶרֶת, הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת.
בְּכָל מַגָּע, בְּכָל חִבּוּר, אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים סִפּוּר חָדָשׁ, סִפּוּר שֶׁל שִׁחְרוּר וְהִתְמַסְּרוּת, שֶׁבּוֹ הַתְּשׁוּקָה הִיא לֹא רַק פִּיזִית, הִיא גַּם מַרְפֵּא לַנֶּפֶשׁ, כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, פְּתוּחָה, חֲשׁוּפָה.