ליל פורים השתולל בחוץ, קרנבל של תחפושות ושקרים מתוקים. אבל בתוך כל הכאוס החגיגי הזה, מצאתי אותך, מסכה אמיתית של תשוקה. התחפושת שלך לא הסתירה - היא גילתה. בד מזרחי זר, רך כמו לחישה, עטף את הגוף, אבל לא ריסן אותו. העיניים, מעל למחצית פנים מוסתרת, הבזיקו כמו פחם לוהט, קוראות אותי פנימה, מעבר למילים, מעבר למותר.
אוויר פורים, תערובת משכרת של יין נסך וסודות אסורים - עטף אותנו כמו ערפל חם. אבל הריח שלך היה אחר, ייחודי, כמו הבטחה אישית, עמוקה יותר מכל בשמים, כמו ארומה של פנטזיה מתגשמת. בתוך ההמולה הרועשת, נוצר בינינו מרחב שקט, קפסולה של אינטימיות דחוסה. ידך, שובבה כמו פיית פורים, החליקה לתוך שלי, מתחת לווילון של בד ותחפושת. מגע קטן, אבל נחשול של חשמל שטף את כל הגוף, התפשט עד לקצות האצבעות, כמו זרם של יין משובח.
מסכות כבר לא היו רלוונטיות. הסתרנו רק מעיני הזרים, אבל אחד מהשני כבר היינו חשופים לגמרי, בפנימיות העמוקה ביותר. העיניים שלנו נצמדו, דו-שיח בלי מילים, שפה של תשוקה קדומה. ואז נעלמנו, שני גנבים של רגעים אסורים, פורצים מתוך הקהל החוגג, מוצאים מבוך של צללים.
בתוך החשיכה החלקית, התחילו להתקלף שכבות התחפושת, בדיוק כמו שאני מקלף את ההגנות שלך. עור נגלה כמו הבטחה, לבן ורך באור הירח הבוגדני. והגוף שלך - לא גוף, אלא התגלמות של פנטזיה, קריאה שאי אפשר לסרב לה. אצבעותיי, פתאום נועזות, חקרו את קווי המתאר שלך, מסלול של תאווה מודרכת - מהצוואר הפגיע, דרך הכתפיים הענוגות, יורדות לאט, בקצב של פעימות לב גוברות. כל קימור, כל צל, נלמד מחדש, כמו מפה של גן עדן נסתר.
עד שאצבע מגיעה לשם, למקור החום והלחות, בין רגלייך. רטובה, דביקה, לוהטת, כמו שרידי יין שנשפך, אבל הרבה יותר מתוק, הרבה יותר ממכר. אצבע מחליקה פנימה, לתוך הרטיבות החמימה, ואת נאנקת חרישית, קול קטן שנבלע בתוך שאון פורים, אבל מהדהד בתוכי כמו הבטחה אינטימית. המסכות נעלמו מעל פנינו, אבל פורים האמיתי, זה שמתחת לעור, רק התחיל עכשיו.
חג שמח