לפני חודש. יום חמישי, 14 במאי 2026 בשעה 10:44
זה תמיד מתחיל באותו אופן... היא עומדת מול הדלת הסגורה שלי, הכתפיים שלה עדיין נוקשות מהמשקל של כל ההחלטות שהיא נאלצה לקבל בעולם שבחוץ,
מחכה לרגע שבו אתן לה רשות להשיל מעליה את האדם המבוגר שהיא חייבת להיות.
אני פותח את הדלת ומושך אותה פנימה אל תוך השקט, עוטף אותה בזרועותיי בלי לומר מילה.
אני יכול להרגיש איך הרעד הקטן בגב שלה מתחיל להיעלם ברגע שהחזה שלה פוגש את שלי,
ואיך הנשימה התפוסה שלה משתחררת באנחה אחת ארוכה אל תוך הכתף שלי, מפקידה בידיי את כל מה שהיא לא מסוגלת לשאת יותר.