בוקר יום ראשון הגיע והעולם חזר להעמיד פנים.
כולם מסביב מדברים על פגישות יעדים משימות של תחילת שבוע ומנסים להרכיב על עצמם את הפרצוף המקצועי והמנומס שנועד לשרוד את היום הזה.
אבל אני אגיד לכן את האמת הבוקר: אני לא מסוגל לתפקד.
יש לי בעיה פיזית כבדה שמרתקת אותי לכיסא ומונעת ממני לחבר שני משפטים הגיוניים על עבודה.
אני חרמן ברמות שמטשטשות לי את הראייה.
וזו לא התשוקה הרומנטית והנעימה של סוף השבוע. זה רעב ביולוגי נוקשה אגרסיבי שמזרים לי את הדם למטה וגורם לראש שלי לפעום מרוב חוסר שקט. הזין שלי נוקשה כבר שעות מתחכך בבד הבגדים בכל תזוזה קטנה ומזכיר לי שהגוף שלי דורש עכשיו בשר ולא מיילים.
במקום להילחם בזה ולשחק את איש העסקים הנורמטיבי החלטתי להעביר את הבעיה הזו אליכן.
אני יושב פה ומדמיין איך זה היה נראה אם הייתי תולש אותך עכשיו מתוך המשרד או השגרה שלך.
בלי דיבורים מיותרים ובלי להוריד לך את הבגדים לגמרי. רק למשוך את התחתונים שלך הצידה בחוסר סבלנות ולגלות שגם את יושבת שם נוטפת מאותה אנרגיה מלוכלכת בדיוק.
אני רוצה לקחת את כל התסכול והעומס של תחילת השבוע הזה ולדחוק אותו לתוכך באבחה אחת.
להיכנס אלייך קשה חם וחסר אוויר. למעוך את הבטן שלך אל הקיר ולזיין אותך בקצב פראי שמרוקן ממני את כל האדרנלין. אני רוצה לשמוע את הצליל הרטוב של האגן שלי מכה בך לראות את הנשימות החנוקות שלך כשתנסי לקחת אוויר בעוד אני דוחף עוד יותר עמוק למקום שמרעיד לך את כל הרגליים.
אני רוצה להחזיק לך את העורף חזק כשהשרירים שלך יתכווצו סביבי ולגמור עמוק בפנים בזרמים סמיכים ורותחים שישאירו אותך קורסת דביקה ומרוקנת.
ורק אז אחרי שאשחרר את כל האש הזו לתוכך אוכל לחזור לשולחן העבודה שלי עם ראש נקי ושקט.
אז בזמן שאתן יושבות שם הבוקר ומנסות להיראות כאילו הכל כרגיל תרגישו חופשי לאבד קצת ריכוז בגללי. אני יודע שהחום הזה מתחיל לטפס לכן עכשיו בבטן.
שבוע פורה לכולן.