קוגיטו ארגו סום

התעוררת מוקדם, כהרגלך.
העובדה שהלכנו לישון רק שלוש שעות לפני, לא ממש מזיזה לך.
הכנת לעצמך קפה (אמממ, רק אתה יודע להכין קפה כזה...) והתיישבת על הספה.
מסתכל. לשניה לא מוריד את במבט.
מרוכז בגוף שלי המקופל מולך על המיטה.
כשאני ישנה, אני מרגישה את המבטים שלך, אבל לא נותנת להם להעיר אותי.
אתה מעייף אותי. מתיש את הגופנפש שלי. עשית עבודה טובה הלילה.
ככה עוברות שעתיים בערך.

אני פוקחת עיניים. קולטת את המבט שלך מולי.
כמעט באותה שניה, אתה מעיף לי סטירה.
הכי חזקה שאי פעם קיבלתי ממך.

אתה מתכופף, אוחז בספאנקר ממתכת שמוטל ליד המיטה מהלילה.
הקראפר שלי. זה ששמי חרוט עליו.
זה שנועד למטרה מאד מסויימת - ספאנק אחד ליום.
אני מסתכלת עליך במבט שואל.
וחוטפת ספאנק. חזק. על הירך.
אתה שובר את הקודים שהיו ביננו עד היום.
הקראפר, הכלי שיועד למטרה מאד מסויימת, שסיכמנו עליה יחד,
פתאום הופך לעוד כלי להצלפות.
והוא מכאיב.
ואני לא יודעת מה כואב יותר - הספאנקים שנוחתים עלי בקצב קבוע, בכוח קבוע ומתחילים באמת להכאיב,
או העובדה שאתה לחלוטין ברשות עצמך עכשיו. שאתה לחלוטין דום שלא מתחשב בגבולות, בהסכמות
ובדברים שסוכמו ביננו.

העונש הוא ללא פרופורציה.
אתה יודע את זה לא פחות טוב ממני.
אבל
אתה מכיר יותר טוב מכולם את רגשות האשמה שלי.
ואם בחרת לנקות אותי, זה מה שתעשה.

נשארת מקופלת שם, על המיטה, קורי השינה עוד מסביבי לגמרי
ואני סופגת.
סופגת את הספאנקים. סופגת את הכעס שלך. סופגת את הדום שלי.

כשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר, פשוט הגעתי לקצה, באותה שניה ממש,
כמו שכל כך מאפיין אותך, אתה מעיף את הקראפר
ומכסה את הגוף שלי בגופך.
מוריד עלי נשיקה אחרי נשיקה, בקצב מטורף
ומתחיל ללקק.
את כל הגוף. את כל הנקבים. בלי חשבון כמו שרק אתה יודע לעשות.
בשלב מסויים אתה הופך אותי על הגב וממשיך ללקק.
כשאני שניה אחת לפני האורגזמה, בשניה שלפני,
אתה מזדקף פתאום. עומד לידי, משפיל מבט ושואל:

"את מרוצה, גבירתי ?"




גמרתי ?
לא גמרתי ?
זה ממש רק שלי ושלך.... 😃