קוגיטו ארגו סום

כבר כמה ימים עסוקה
בלסדר את המרעומים,
למתוח את החוטים בזויות הנכונות, במרחקים הנכונים,
לפזר את חומר הנפץ בכמות הנכונה לשטח הנתון, בנקודות המתאימות...


טוב, אז זה לא כזה דרמתי (אולי), אבל האמת היא, שבכל חיי הבוגרים,
לא עברתי מקום עד היום....

אז מחר בבוקר, בתשע ורבע, הפיצוץ הגדול
ואינלי מושג
אם אצליח לעצום עין הלילה...



רוצה לאמר תודה, קטנה אבל ענקית,
לך - אישלי, על שאתה איתי כל הזמן ועל עוד המון דברים שביננו. פשוט תודה.
ולך - אישלי שמקרוב בא, אבל כאילו איתי כל חיי. תודה שאתה כאן.
ולך - אהובתי, שגם כשאת כאילו לא נוכחת את כל הזמן איתי, בשכל, ברגש ובכנפיים.

ולכם - חברים שלי, אנשים יקרים לליבי,
תודה שאתם כאן איתי.
אוהבתותכם.

יותר מזה... זקוקה לכם, אבל ממש קשה לי להודות בזה כרגע.....