קוגיטו ארגו סום

את, אם את עדיין קוראת אותי,
תחשבי שאולי זו את, אבל לא תהיי בטוחה. טוב מאד. ככה אני רוצה את זה.

ורק כדי לסיים את ההקדמה ואת חוסר הבהירות
- אהובתי -
חלק תביני וחלק לא. אני מבטיחה להסביר הכל, אם תרצי... אני אוהבת אותך.

אתמול היה יום רע יחסית.
למרות שבתקופה האחרונה הכל מסתדר לא רע יחסית ואני בדרך למימוש עצמי אמיתי,
יש את הימים האלה, בהם דווקא אין איזה משבר חמור או משהו דחוף לעשות ואז יש מקום למחשבות...
לספקות... ותמיד יש ספקות. ותמיד יהיו, מסתבר.
ואז קראתי משהו שהחזיר אותי לקצת יותר מדי אחורה... ואז
קראתי אותך.
הו לא, "יקירתי", זו בטח לא אני שם... הרי אהבה לא היתה ביננו מעולם.
אני גרמתי לך לחוש מאויימת. את גם הודית בזה שנים אחר כך. לא בפני. ברור שלא.
ומצד שני -
את הרי תמיד חוזרת על הדפוס הזה - ליצור חצאי אמיתות, עירפול, עשן סמיך מסביב לאירועים. סביבך.
מענין - האשה שאת קוראת לה אשתי, יודעת עליך הכל ? גם כמה את מרגישה מאויימת רוב הזמן ?
גם על השקרים שלך ? על הרוע ?

לגמרי רואה איך פתאום עלתה בך תחושה רעה. לגמרי יכולה לקשור את זה אלי. אבל זה לא קשור, כנראה.
ולגמרי רואה איך יכולת לשתול שם חצאי אמיתות, בדרך שתציג את המציאות כמו שמתאים לך. לא כמו שהיא.

אז "יקירתי" -
התשובה היא כן. אני בסדר. יותר בסדר משאי פעם הייתי.
ולא, אני לא מאיימת עליך. תרגעי בבקשה. בשבילך.

רצית חידה - קיבלת.
}{