ושוב עומדת הסוכה תחת עץ התות...
חרף הבאסה התקופתית לאחרונה
וחרף העבודה הרבה והזמן הצפוף
לא ויתרנו.
הקטע הזה של סוכות עבורי, לא ברור...
בדרך כלל אני סולדת מקיום
הטקסים הציבוריים האלה בכלל והדתיים בפרט.
אבל סוכות תמיד היה שונה.
אולי בגלל שזה החג בו אפשר להריח סתיו
ואולי בגלל שזה החג הכי חשוב לילדיי
על הסוכה השנתית אני לא מוותרת...
בשנה שעברה זה נגמר רע.
לכן השארתי את זה כך עד היום.
היום
כיבסתי את הסוכה, קנינו סכך חדש והקישוטים גם הם חדשים לגמרי.
חוצמיונת השלום שמלווה את הסוכה כבר חמש שנים,
הכל חדש דנדש.
וכן, זה סמלי לגמרי.
ועוד כמה דברים ממש חשובים -
אני מתגעגעת אליך בטירוף. קשה התקופה הזו, קשה מאד.
בונה על הימים שיבואו.
בחודש הבא נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות.
לא משאלת לב. עובדה.
אוהבת אותך.
אין אין אין על שופינג לשיפור.
ממש ממש.
אהובתי - חושבת עליך כל הזמן, אפילו אם נראה שלא.
ואתה איש שלי -
לך מגיע כל הקרדיט.
לשנינו קשה עכשיו ולא רק לנו...
ולא נשאר לנו אלא להמשיך למשוך...
ימים כמו היום נותנים לי תקווה ושאיפה.
מקווה שהצלחתי לתת גם לך.
ואם לא - אז פשוט שקע בספר :))
ואחרון אחרון - עשיתי C.T בסיטי. בחיי....
}{
לפני 17 שנים. 25 בספטמבר 2007 בשעה 22:42
