קוגיטו ארגו סום

עבר ונגמר
וטוב שכך...
נשארו ארבעה.

בחיי, כמו שכתבתי לך בסמס, שלא ידעתי
שאפשר כזו עוצמה של געגוע.
יש משהו בחו"ל הזה, שעושה את הדברים
ליותר חזקים, יותר רחוקים, יותר גבוהים.
זה לא שלא קרה בעבר, שלא נשפגשנו לכמה ימים.
אבל הידיעה שאתה רחוק כל כך, עושה משהו ללב...

חוצמזה, מסתבר שלמדיה הכתובה בכ"ז יש חשיבות ונוכחות...

היה לי ממש כייף לדבר איתך היום בפון,
אפילו שהשיחות קצרות וצריך לדחוס...


חושבת על מחר (בעצם רק עוד כמה שעות בודדות)
ומה שהוא יהיה עבורך...
על העבודה הקשה שהשקעת בימים האחרונים
ובכלל.

חושבת עליך מזיע בזמן ש ואחרי....
גרררררררר
חושבת על החולצה הצהובה, הצמודה
(ולא 'כפת לי אם היא כחולה, שחורה או אדומה, בשבילי זה תמיד הצהובה...)
חושבת על המבט המפוקס שלך.
מתגעגעת נוראאאאאאאאאא לעיניים שלך.

זהו בערך,
רק תחזור כבר ודי.

אוהבת אותך
המונים.

}{