לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 23:21
זה לא יאומן
אבל
גם הוא עבר כבר...
היה לי קשה להאמין ברגעים מסויימים.
אחרי האופוריה של אתמול,
אחרי היום מלא האופטימיות (שזה גם הישג נכבד וגם קשה מאד לביצוע - להיות אופטימית יום שלם, כשאת פולניה מבטן), זה היה צפוי שזה ישקע...
וזה אכן שקע.
אבל
זה עבר ונגמר
ובסך הכל היה לי כייף לדבר איתך בפון
ולשמוע אותך מכייף....
ומחר אחה"צ זה נגמר.
לא תם ונשלם, עדיין, כנראה, אבל החלק
של הרחוקרחוק יסתיים...
(בכ"ז ת"א לא רחוקה כמו ברלין, מה לעשות...)
ויש לי, בסיכומו של יום,
ארגז אחד גדול, ארוז
ועוד קצת אופטימיות לגדל בלילה 😄
אוהבת אותך.