לפני 16 שנים. 6 בדצמבר 2007 בשעה 16:04
כן, זהו - זה זה זה -
געגועים.
כרגע גם תשישות, כאבפיזי מתון, אבל בעיקר
געגועים.
וכן, כמו בזמן האחרון בכלל,
אתם יכולים לעשות בזה מה שתרצו -
להיות ציניים, להיות סרקסטיים, לחייך בסלחנות, לכעוס, לצרוח,
לנתק ת'טלפון, לא להתקשר, להתנשא, להאשים,
להמשיך להריח לעצמכם ת'תחת (ורק לעצמכם, במחילה),
או לאהוב.
כמו ששותפי הבלתי מתפשר לחיים אמר לי אתמול:
"לפחות יש לך חבר אחד שמבין".
וואלה נכון.
תודה לך חבר.
ותודה גם לכם. על השיעור המאלף. באמת.
אניפה, כמו תמיד, למי שמוכן להרים את העיניים ולראות.
