לפני 16 שנים. 16 בינואר 2008 בשעה 10:12
ולמען הסר ספק - זה שבמציאות, כי זה מה שקובע...
אולי אני טיפונת מקדימה את המאוחר
ואולי
הדברים לא יסתדרו כפי המצופה.
אבל, להביע רגשות, תקוות ופירגון,זה אף פעם לא "לא הזמן הנכון"...
וכן,
יש בי צורך עז, דווקא היום, לאמר לך את הדברים.
כי אני מקוה בשבילך, באמת.
כי אני מפרגנת לך, מכל לבי.
כי אני גאה בנו - בך ובי.
כי זה חשוב...
אני יודעת מה עבר עליך בשנה + האחרונה...
שמחה שיצא לי לקחת חלק בשינויים אצלך.
מאושרת שהיית איתי בשינויים הגדולים שאני עברתי.
תודה על הכל, אחשלי גדול
ושתמיד נמשיך להיות האחד בשביל השניה, האחת בשביל השני.
בהצלחה.
{מצמוצי נשיקות, נפנופי ידיים, חיוכים ודמעות, הכנת אורז (?) (!)}
אוהבתותך.