קוגיטו ארגו סום

שוב התחושה הזו, של לעמוד צעד אחד לפני הקפיצה,
בעיניים פקוחות לגמרי,
ועם הצורך הבוער להחליט -
"אני קופצת או מסתובבת לאחור ויורדת בנחת מקצה הצוק" ?



מרגישה את זה חזק. גם שומעת.
כל מיני התחלות של סיפורים, חלקם אמיתיים, חלקם הזויים
ולא יודעת בדיוק איפה הגבול....
כאילו אף פעם לא הייתי שם בעבר.
זו התחושה עם האפקט הכי חזק - כאילו הכל ראשוני.



הסיפור שיש לי בראש, הוא שאף פעם לא באמת קפצתי.
כאילו תמיד הסתובבתי וברחתי.
אבל אני גם יודעת, שזו לא האמת.
אני אלופת העולם בקפיצות. גם בהתרסקויות.
זו הבעיה.



אז כן, העבר מקומו בעבר
ואין שום סיבה שהעבר יהיה בעתיד שלי.
אבל זה מפחיד, ראבאק !



ונכון שברובד מסויים זה הכל אקדמי בלבד.
אני הרי לוממש יודעת איפה אתה כרגע.
אבל כרגע, ברגע זה ממש - זו אני.
רק אני.
ואני צריכה להחליט.
מפחיד.









(זה לא קשור לכלום, שתדעו...)