לפני 16 שנים. 13 במרץ 2008 בשעה 20:29
פוסט פרטי
ביותר.
הכאב המצחיק - מרמלה להרי הרוקי
(והנה מצאתי את הדרך לכתוב גמאתזה)
היום קבלתי תואר דנדש -
החל מהיום אני שפחת הציטוט של האדון ההוא.
כייפלי
מקוה שגם לך - - -
בלונדון היאוש יותר נוח.
ולא,
זה לא נהיה חם בחוץ, כשסוגרים את הדלת. אשכרה בדקתי.
החדשות הרעות -
הסדרה ההיא שחיפשתי אבדה לנצח.
החדשות הטובות -
נרשמתי לאתר ההוא.
הפודינג מובטח.
ולטובת הפיינשמייקרים (באשר הם, באשר אנחנו) -
מאמע: לאה, וואס טוסטו ?
לאה: איך שרייב א בריוו צו מיין חבר
מאמע: איך האב נישט געוווסט אז דו קענסט שרייבן
לאה: איך קען נישט, אבער מיין חבר קען סיי ווי סיי נישט לייענען.
מקוה שאהבת
(אייקון של לב. פועם)