קוגיטו ארגו סום

מצרפת את שני השירים של יהודה עמיחי,
והצירוף, הקוד לפיצוח,
הוא משהו שרק אתה ואני נוכל להבין,
אם בכלל.

וגם פרפרים לבנים, רוטטים,
פרפור מהיר ועוצמתי,
אהבה.


איך זה להיות אשה?
איך זה לחוש
ריקנות בין רגלים וסקרנות
בחצאית, בקיץ, ברוח
וחוצפה בעכוזים

גבר צריך לחיות עם השק המש?נה
בין רגליו. "איפה אתה רוצה
שזה יהיה?", שאל החיט שמדד לי מכנסים
ולא חייך.

איך זה קול שלם, שלא נשבר?
איך זה להתלבש ולהתפשט
בגלישה ובהחלקה ובלטיפה,
כמו ללבוש שמן-זית,
למשוח את הגוף בבדים רכים,
משהו משי, מלמול לא-כלום של ורוד או תכלת?

גבר מתלבש בתנועות גסות של
פ?ריפה וקשיות פרימה,
זויות, עצמות ומכות באויר.
והרוח סבוכה בגבתו.

איך זה לחוש אשה?
וגופך חולם אותך.
איך זה לאהוב אותי?
שאריות אשה בגופי הזכר
וס?מני זכרות בגופך
מבשרים את הגיהנום
אשר נכון לנו
ואת מותנו ההדדי.


ובהמשך ישיר,
רק כי ככה זה נכוןן לנו, עכשיו,
בא זה:


א?נ?ש??ים מ?ש??ת??מ??ש??ים ז?ה ב??ז??ה
כ??מ?ר?פ??א ל?כ?א?ב?ם. א?ח?ד א?ת ה?ש???נ?י
ש??מ?ים ע?ל ה?פ??צ?ע?ים ה?ק??י?ו?מ?י??ים ש??ל??ה?ם,
ע?ל ה?ע?י?ן, ע?ל ה?ע?ר?ו?ה, ע?ל ה?פ??ה ו?ע?ל ה?י??ד ה?פ??תו?ח?ה.
ת?ו?פ?ס?ים ז?ה א?ת ז?ה ו?לא רו?צ?ים ל?ה?נ?יח?.


הכל.


- מוקדש -