קוגיטו ארגו סום

פחד מאד מסויים.
ואני,
כמו שפחה מתחילה ביומה הראשון,
שכחתי איזה פחד
הייתי אמורה לצייר
וציירתי פחד.

צורה חסרת צורה,
שהיתה פעם אדומה,
אבל עכשיו היא בקושי ורודה,
עם כתמים מכוערים
של עובש, חלודה ועוד כמה דברים
שחורים
מוטלת עזובה, נטושה.
ומים מציפים הכל
והצורה שוקעת
בלי טיפת שליטה
במים העכורים האלה,
שפעם היא כחולים, צלולים
ועכשיו הם חסרי צבע מוגדר.

שוקעת. טובעת. נחנקת.
בועות קטנות שלח אויר, עוד עולות ממנה,
אבל לא יותר מכמה דקות זה ייקח,
עד שלא ישאר זכר
מהצורה חסרת הצורה - אני.

(אם היה איזשהו ספק, והשורה הזו אינה עבורך, מגרש השדים שלי,
אז לא היה לי קל לכתוב את הפוסט הזה, אפילו שהואר יצא מהר)

חוסר אויר.


אוהבת אותך.
תודה.