ועכשיו
כשאני פה כמעט הכל ריק...
קצתעצוב
בעיקר מצחיק.
הלשון שלך בתוכי
הגוף שלך עטוף
החיבוק שלך מלפני מאחורי ומכל צדדיי
הנשמה שלך מחוברת לגמרי לשלי
העיניים שלך נעוצות בי
הקול שלך נותן לי אויר
או לוקח
ככה כבר חוויתי.
והערב כשאעצום עיני, לפקודתך,
ואתה תכסה אותי, או לא,
תרד עוד חומה.
מפרפרת. מאד. סוערת. בטירוף. מותשת. מגרגרת. בלי הפסקה.
הייתי אמורה לבדוק היום דברים בקשר לסשן בשישי. אני דוחה את זה. שלחתי את הדומית ליום הפסקה. לא מרגישה שהיא צריכה את זה, אבל הסאבית לא יכולה להחליט ממש בראש צלול כרגע אז יותר עדיף ככה.
אתה מדליק את הניצוץ בתוכי.
אבל זה לא מקור הכוח שלך. זה "רק" הכייפ.
מקור הכוח הוא
איך אתה מכסה אותי ואז בא לשכב לצידי ואפילו שאתה לא חובב חום מופרז, אתה מסכים להכנס תחת השמיכה, רק כי לי קר.
אני
שפוטה
שלך
לפני 16 שנים. 18 במרץ 2008 בשעה 6:09