קוגיטו ארגו סום

לך.

על היכולת לכתוב ככה.
על הרעיונות.
על סערות לבי ומוחי.
על הדאגה שלך.
על השעורים המרתקים שאתה מלמד אותי. גם אלה שאתה לומד.
על הרמה הבאה של ציור מילים.


על האהבה האינסופית הזאת.







ומשהו רק לך, שוב -
אני מתתתתתתתתההההההההההההההההההה לשמוע את הגמגום הזה.
אני גם קצת מקנאה.
רק אתה יכול להבין את זה, ברוז מקסים שלי.