לפני 16 שנים. 23 במרץ 2008 בשעה 15:50
אחריות
סבלנות
הכלה
ומעל לכל - פרופורציה.
שוחחנו ארוכות ועמוקות. ברור שזוהי שיחה מתוך מסכת.
זה לא שאתה טועה, אבל גם לא צודק.
כידוע לשנינו - הוא באמצע, בין הדרך שלי לשלך.
אבל הוא באמת אוהב את זה. באמת.
הוא לא רוצה לוותר על זה.
הוא, לא אני.
החלק הכואב הוא בחוסר הפרופורציה.
לא בדברים האחרים.
אם לא אשיג את הדרך, לא אוכל ללכת בה. זה ברור כשמש בצהרי היום.
ברור עד כדי כאב.
פיזי.
מסקנת ביניים ראשונה:
מוותרת על האשמה.
לא באמת זקוקה לאשמה כדי לקחת אחריות.
הרבה פחות מפותלת. כרגע. רק כרגע :))
