אתה שהיית המקור שלי , של הכל
ונתת לי אהבה
שתלוייה בדבר
וכאב שתמיד כרוך בה מאז
אתה שנתת לי משען בימים טרופים
כשעוד לא ידעתי כלום
והחרפת את הכאב
עד ללא נשוא
אתה שלימדת אותי ציניות
בדרך של בגידה
בגוף
ולמדת שעור נורא מכל ...
אתה שלימדת אותי להגיד אמת
ושיקרת ללא גבול
ונחשפת מולי
עירום
אתה שלימדת אותי
דמעה
עגולה , שקופה ונוצצת
לשבור כאב
ואתה -
שאתה חיוך בלתי מתפשר
שאתה טהור כמו ים בחורף
שאתה אהבה ללא גבולות , ללא תנאי ...
לכולכם - שהייתם שלי ועודכם ...
עכשיו קוראת את זה ולראשונה אולי מבינה, שאלה מקורות הבדס"מ שלי, בין הייתר.
שלמדתי מוקדם מאד את הקשר בין עונג לכאב לאהבה
ושאני פשוט אוהבת את זה ככה.
יש נוהג שכזה לקטלג ולחלק "סיבות נכונות" ו"סיבות לא נכונות" לבדס"מ.
אולי זה נכון. לא מתיימרת לדעת.
לא יודעת מאיפה נימת ההתנצלות, גם לא ממש מענין אותי.
מה שאני יודעת הוא, שנכון להיום זה ככה
וככה אני אוהבת
ותמיד יהיו עוד כאלה - שישקרו, שיהיו ציניים, שיבגדו
ותמיד יהיו עוד כאלה שיכאיבו
ושיאהבו.
ותמיד אהיה אני.
אתה, רק אתה,
המקום הנקי שלי.
מוקדש ל- א.
לפני ואחרי הכל.
לפני 16 שנים. 7 באפריל 2008 בשעה 6:10