קוגיטו ארגו סום

מזמן לא כתבתי פה את האמת, בצורה שאפשר להבין אותה. האמת היא שאף פעם לא עשיתי את זה ממש. כי מה לעשות - יש תסריט ויש חיים. ואני מדברת על התסריט, לא על סרט, וזה כל ההבדל, ורק מי שצריך לדעת - יודע.

אז האמת היא, וזה רק הפוסט שמזכיר לי שצריך לעשות סדר בדמויות, שאני חווה קשרים מדהימים עם אנשים, אהבה עצומה, כאב משני הסוגים (זה ש"מותר" להתענג עליו וזה ש"אסור") והתרגשות.

אתמול עשיתי משהו שחורג מהכללים של המשחק שאני משחקת
וקיבלתי פרס לא קטן בצורה של עידוד במשפט אחד שנכתב
וגם עונש כך שלא אוכל יותר לחרוג. הנסיון האחד שהיה לי, נגמר.
הפרס האמיתי הוא, שחשבתי שארגיש פאתטית אחרי שאעשה את זה, וזה לא היה כך בכלל, ההיפך...
(כל הפסקה הזו היא בכלל לשם תיעוד, ספן)

אני אורגת בלי הפסקה, בשבילך. בשבילי.
גם עורגת.
בדיוק כמו שדיברנו. בדיוק כמו שמדברים. בדיוק כמו שנדבר.



ואתה ?
הבוקר אתה אתה יכול לגרגר חופשי.
בלילה כנראה תצטרך לעבוד, אז כדאי לנקות את הריאות 😄
אתה מרגש אותי.