קוגיטו ארגו סום

ושוב נועצת מחט.
אתה היית אמור להגיע לחופי צרפת אתמול בצהריים. לפי השחפים על החוף כאן, הכל מתנהל כשורה.
הרוח מוסרת את כל ההודעות לים 😄

ג'וסלין, שאינה נראית כמו כל האחרות, שונה גם במהותה.
היא ממתינה לך בנמל שרבור ונראית כאילו כל חייה חכתה רק לך. נכון שהודעת לה שאתה מגיע, במברק שאחותה הקריאה לה (ג'וסלין לא טרחה ללמוד לקרוא מעולם, היא יפה, הזנזונת הזו, זה מספיק לה), אבל כרגע היא נראית כאילו מעולם לא משה מהנמל.
ג'וסלין בלונדינית ודקיקה למראה וגם אם כבר עברה את מיטב שנותיה, היא עדין יפיפיה אמיתית.
בכל פעם שאתה מביט בה, אתה תוהה מה הדבר האמיתי שכל כך מושך אותך בה. ככלות הכל, הדקיקות האלה מעולם לא עשו לך משהו.
אבל גו'סלין היא ספור שונה - זה המבט שלה, שהופך אותך למי שאינו יכול לשלוט בעצמו.
אתה יודע שיש לך רק יומיים, לפני שתצא לחלק היותר מפרך במסע - לחופי אפריקה. אבל היומיים האלה הם הכל כרגע.
המיטה של ג'וסלין כל כך רכה. ובניגוד לאחרות - לה אין בעל שצריך להתגנב מאחוריו. אתה חושד שהיא מאוהבת רק בך באמת. מה שלא מפריע לך להנות ממנה רק כל עוד אתה שם. ככלות הכל - היא אשה מבוגרת ומנהלת את חייה היטב בזמנים שאתה לא שם.

אני מנסה באמת לראות.
מצליחה לראות את השמלה הפרחונית שלה מתעופת מעל ראשה למגע ידך. שמלת המשי שנראית כאילו נקנתה אתמול בשווקי סין. הבאת לה אותה במסע השני שלך. מאז, היא לובשת אותה עבורך בכל פעם שאתה מגיע. זה מרגש אותך.
אתה חופן את גופה בידייך הגדולות. כשאתה מחבק אותה אליך, היא כמו נמחקת. לא פעם חשבת, הזית, איך זה יהיה באמת למעוך אותה. להפוך אותה למשהו שתוכל פשוט לקחת איתך כשאתה מפליג.
הגוף שלה כל כך לבן. כל כך שביר.
ואתה יודע, שזו הסיבה האמיתית לכך, שגם הפעם תצטרך להשאיר אותה במקומה ולהמשיך בדרך. היא לא תוכל לעמוד בתנאי המסעות שלך.



אני מתגעגעת נורא, ספן.
כמו תמיד.



- שרוטה -