קוגיטו ארגו סום

בציור הזה יש אובייקט (אתה) וסובייקט (אני).
הפסיכולוגית שטפלה בי אז, אמרה שאני משחקת הפוך על הפוך -
בגלל שאני רוצה לנטוש אבל פוחדת פחד מוות, אני ננטשת.
אולי.
נראה בהמשך הציור. בינתיים הגרסא השמרנית (שלי) נראית לי פיין.

שתי דמויות. אתה. אני. עומדים אחד מול השניה.
ואז אתה מסתובב.
מתחיל ללכת. מתרחק.
ואז קוראים שני תהליכים מסונכרנים להפליא -
אתה נקטן. שומר על דמותך ברורה וחדה אבל נעשה יותר ויותר קטן.
אני מאפירה. קווי המתאר של הדמות שלי מטשטשים. אני מאבדת גבולות.

בסוף הציור
רואים
נקודה שחורה עם טיפה אדום וכחול בתוכה
ורחוק מאד ממנה
ענן אפור גדול, חסר צורה ואוורירי.

וכבר ממש לא משנה
מי אתה או מי אני.