לפני 16 שנים. 17 ביוני 2008 בשעה 7:09
מבולבלת.
כבר לא אשמה.
כבר לא אוכלת סרטים וגם לא אכולת ספקות.
כבר לא פוחדת.
בעיקר לא ממך.
התחושות שלי ברורות מאד.
הדבר היחיד שנשאר לברר הוא
אם אתה תוכיח לי
ולעצמך
שהתיאום בין המציאות לתחושותיי
כולל אותך
או שיש לך אישיות משל עצמך.
אינדיבידואל.
כך או כך,
מצאתי את חיי מחדש.
בשוך הסערה.
זו תחושה נעימה.
חיוך.
האישיו היחיד שגורם לי להרצין מעט,
הוא
האפשרות שיהיו אלה, שירקדו על הדם.
אבל וואט טו פאק ?
הם תמיד יהיו.
שיהנו.
מאד מקוה שהנמל רגוע.
שההתחברות אל החוף תהיה חלקה ושקטה.
לא יוצאת לבדוק.
פשוט כי ככה.
יש לי מקום בשבילך. מקום ענק.
נכון שלא המקום שרציתי,
גם לא זה שפינטזנו עליו פעם.
אבל המקום מוכן.
אתה מוזמן.
😄