לפני 16 שנים. 9 בספטמבר 2008 בשעה 21:49
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד, עד יום מותי.
בכלל -
משעשע לכתוב בהמשכים.
צריכה לשקול.
חשבתי שאיכשהו תגיע בכל זאת.
חשבתי שתצליח לשמוע, כמו בפעמים אחרות שזה קרה.
אבל הערב לא.
יש כל מיני שאני אומרת לעצמי -
אז הערב לא, לא נורא.
מותר גם לכעוס לפעמים, זה בריא.
באמת לא קרה כלום.
ממילא אני תיכף הולכת לישון.
לא צריך להפוך כל חצי מילה, שנאמרה או לא, לדרמה.
מחר בבוקר אני הורגת אותך.
מחר בבוקר נשכח מזה ממילא.
אז אני אומרת.
זה לא גורם לי להתגעגע פחות.
בנזונהמתוקשליאניבאמתמתגעגעת