לפני 15 שנים. 5 ביוני 2009 בשעה 14:07
יודעת כאב, משני צידיו, ולא מתביישת בזה.
אני, בניגוד אליך
לא פוחדת להרגיש, לא פוחדת לתת וגם לא לקבל.
אני, בניגוד אליך
אומרת. לא שותקת, לא מסתירה.
אני, בניגוד אליך
עושה מה שבא לי, באמת. לא מציגה הצגות.
אני, בניגוד אליך
אוהבת לשחק משחקים. לא משתמשת בהם כדי לשקר לעצמי.
המשותף הוא (גם היום, דמ איט)
ששנינו רוצים. שלשנינו אכפת.
שנינו לא יכולים לדבר באותה שפה.
עכשיו שוב -
תעצום את העיניים, תשען לאחור,
תחייך לעצמך
ותחשוב - "הנה המטורפת הזו עם הבעיות שלה"....
עכשיו המשך הלאה.
סופית.
למען הסר ספק -
הפוסט הזה מוקדש.
לאחד.
לא אתה מותק, וגם לא אתה 😄
אני נשארת בבית המשפט לעת עתה. בינתיים, יש לי מלא עבודה שם.