קוגיטו ארגו סום

כמה אני יודעת לגלגל את הכאב
ולצחוק אותו.

כרגע אני מחולקת
ליותר מדי חלקים.
ועם כל הכבוד לחרמנות,
זה לא מה שאני באמת רוצה.

צדקת
כשאמרת שאני עושה את זה כך,
כדי לא לפגוש את הרגש.
הענין הוא, שאני לא משוכנעת,
שאפילו אתה, שבאמת רוצה להיות עם הרגש,
באמת יכול.
לא קשור ליכולת שלך לקחת
או לשלי לתת
וכמובן גם להיפך [לא מוותרת בקלות ולא מאמינה שאתה רוצה שאוותר].
זה הכל במסגרת.
קל או כבד, נעים או מעיק, מודע או לא מודע -
המסגרת היא זו ששולטת בנו.
והתמסרות ברמות שאתה ואני
מכוונים אליה,
לא בטוח שאפשרית תחת כיפת השליטה ההיא.

ברמה בדס"מית,
מתעוררות לא מעט שאלות,
שכולם מתעסקים בהן במודע או ללא מודע.
האם ניתן להישלט על-ידי שולט/ת שנשלט/ת בעצמו/ה?
האם ניתן לתחום רגש ועומק למפגשים תלויי זמן?


מכיוון שאני לא מוחקת, זה יעלה לאוויר.
מכיוון שקולי נדם, זה עולה ככה -
חתוך ורועד....