קוגיטו ארגו סום

ההצעה הכי טובה שאני יכולה להעניק לכם/ן הערב היא,
פשוט דפדפו הלאה.
כרגע גם לי קשה עם עצמי.
כרגע, לשם כך כותבת - כדי לדפדף הלאה.


כעס, השתאות, לפעמים תדהמה, לפעמים כאב.
וכן, קיבינימט, ההההמון מרירות.

אם יש משהו גרוע יותר משקר, זו התחסדות.
להתחסד זה לשקר פעמיים.
כמו אותה "שפחה", שמספרת לכל העולם כמה היא זוחלת ונוטפת בעבור אדונה הנושי-קשוח-רומנטי, אבל במקביל מנהלת שתי מערכות יחסים, אחת עם "מאסטר" ואחת עם "כלבלב". ועל זה "אף אחד לא יודע".
כמו אותו"מאסטר" קשוח ורב מעללים, שמטיף לכולם על מונוגמיה, על התמסרות הדדית, דואג לכך ששפחתו האקסצנטרית תראה לכולם את הכוס *שלו*, ומקביל מנהל רומן עם סאבית בארון, כבר כמה שנים טובות.
כמו אותו מתחלף, ש"ממש במקרה, אני לא מצליח להבין איך זה קרה", התחיל כמעט באותו יום עם דומית ועם סאבית ותקופה מסויימת ניגן על שתי חצוצרות, עד שהרגיש ש"הוא נקרע ככה" ואחת מהן פשוט זרק. מסכן, כמה כאב לו.
כמו אותה "דומית טוטאלית", שליבה נמס למראה הסאב המתמסר שלה שמלקק ומאונן את העפר שעליו היא מצעידה את רגליה הענוגות, ובאותה נשימה, בלב נמס, מפיצה עליו ועל חבריו שקרים איומים הפוגעים בחייו.

כולם מכירים את זה.
כולם יודעים שזה קיים.
וכולם עוצמים עיניים.
למה ?
כי המתחסדים, פעמים רבות, משתמשים בחלקות לשונם, במיטב כשרונותיהם והכריזמה השופעת שלהם, כדי להמשיך את ההתחסדות. כדי להמשיך לשחק את אלוהים בעולמם שלהם.






המשך יבוא