לפני 19 שנים. 12 בנובמבר 2005 בשעה 20:23
צפרירי הבוקר
(האם עוד מישהו חוצממך זוכר את הצירוף הזה ?)
המתלטפים על בטני עכשיו
מזכירים לי בוקר אחר ,
אפלולי , בעיר גדולה
(שלא היה אבל זכרונו מושל בנו , אינו מש)
בוקר של מבט מצועף ,
של ערגה לכאב בלתי נתפס
של חיבוק אינסופי , אינקולי
(האם אתה שם , קורא את זה או כבר הלכת ?)
ואינלי שמץ של מושג
נתפס או לא נתפס
האם עוד כאן אתה או
אם הלכת ?
לך , שבמובן מסויים אתה הכל , אפילו אם אתה רק מילים.
וזה לא השתנה עם השנים - רק השנים עברו עוד.... אתה שם ? הלכת כבר ?
