קוגיטו ארגו סום

צפרירי הבוקר

(האם עוד מישהו חוצממך זוכר את הצירוף הזה ?)

המתלטפים על בטני עכשיו
מזכירים לי בוקר אחר ,
אפלולי , בעיר גדולה

(שלא היה אבל זכרונו מושל בנו , אינו מש)

בוקר של מבט מצועף ,
של ערגה לכאב בלתי נתפס
של חיבוק אינסופי , אינקולי

(האם אתה שם , קורא את זה או כבר הלכת ?)

ואינלי שמץ של מושג
נתפס או לא נתפס
האם עוד כאן אתה או
אם הלכת ?


לך , שבמובן מסויים אתה הכל , אפילו אם אתה רק מילים.
וזה לא השתנה עם השנים - רק השנים עברו עוד.... אתה שם ? הלכת כבר ?