קוגיטו ארגו סום

כלואות.

עדין.

אני יודעת שהן תצאנה, ואני יודעת שזה מצריך את הזמן של זה
ואני יודעת שתמיד כשהאמת יוצאת, זו הנקודה בה בעצם כל השינוי
הוא בלקיחת האחריות.
אני יודעת כי אני לא באמת הטפשה שאני כמהה להיות.
ואני גם יודעת שזה לא באמת יעשה את זה יותר קשה, אלא להיפך,
לפחות זה הסביר.
מחייכת עכשיו "העתיד הסביר הכמעט ודאי".
איך זה מתהפך לפעמים.

* * *

אז העתיד הסביר הכמעט ודאי
של הרגע של עכשיו הוא,
שבזמן הקרוב יהיה לי הרבה זמן פנוי (פאק)
ושבהתחלה אני אלך לאיבוד
ויהיה לי קצת עצוב וקצת שמח
ואני אבזבז המון זמן ואנרגיה, סתם כי אני יכולה,
סתם כי אני לא באמת רוצה לקחת אחריות.

ואחר כך
אני אתפוס את עצמי
ואתן לעצמי את המרחב לקחת את הפאקינג אחריות הזו
ולעשות מה שצריך....

ונכון, זה סתם גיבוב של מילים
וברור שמה שמוביל את זה הוא הרצון שלי לדבר, לשפוך,
אבל בלי לאמר, עדין, את האמת...

סבבה.


תקציר: עדין. הכל בינתיים 😄