קוגיטו ארגו סום

לאנשי הגשם שלי:
לשרה
לאשר
לשלמי
לאביטל
ולאמא שלי, שאף פעם לא היתה שם, אבל תמיד רציתי...
אני זקוקה לכם עכשיו, נוראאאאא

אנשי הגשם
מילים: רחל שפירא
לחן: נחום היימן

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם
הם כבר למדו איך להצניע את עצמם
טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם
טיפות גדולות זולגות על עלבונם.

את מרוחקת ואינך רואה אותם
הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
ומבטך עוד לא פגש במבטם
עוד לא אמרת להם מילה טובה.

אם אהובייך יפקירוך
אם תחניק אותך בגידה
אם לשלום כבר איש אותך לא יברך -
אנשי הגשם יכתירוך
למלכתם היחידה
ויחלקו איתך את לחם צערך.

עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
אנשי הגשם מביטים בך בחמלה
לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
לשמור אותך מעוני או מחלה.

אנשי הגשם ממתינים לך בפינה
נאמנים כצל, סבלניים כזמן
וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה
נושאים אותך לעבר מפתנם.

כשאוהבייך ישכחו
וכל כלבייך ינבחו
אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם.
והם ירימו את ראשך
ויאמצו את ייאושך
לחממך בפרורי אהבתם.



הבוקר, בקורס, הוחלט ע"י ההנהלה שההתנסות הבאה שלנו תבוטל... ביקרנו שם ביום חמישי האחרון... הרגשתי אז שהגעתי הביתה... שאולי אולי מצאתי את מקומי... היו לי תקוות... הרבה יותר מתקוות... היתה בי כמיהה, היתה בי תחושה שאני באמת יכולה למצוא שם את מקומי...
הבוקר הוחלט שזה לא יהיה...

זקוקה לפירורי אהבתכם עכשיו
מרגישה נטושה ולא שווה
תסכול עצום
זקוקה ..............