קוגיטו ארגו סום

יצאתי מהבית מאוחר קצת... ידעתי שאגיע בדיוק...
קצת אחרי היציאה מהקיבוץ, מול כביש הכניסה לקיבוץ שכן, בנתיב שמולי, עצר רכב... ילד ירד ממנו ופרץ לכביש בריצה פראית... ראיתי אותו ממש מקרוב... הוא כמעט נגע בפגוש... בלי לחשוב יותר מדי, בשליטה עצמית מלאה, עצרתי את האוטו באמצע הצומת וירדתי לכיוון האוטו שכמעט התחיל לנסוע... הנהג פתח את החלון ואני התחלתי לצעוק: "תגיד, אתה נורמלי ??? הילד כמעט נהרג !"
ואז קרה משהו שפשוט קשה לי להבין: הנהג יצא, התחיל לצעוק עלי והרים את ידו באויר לכיוון שלי... הפון הסלולרי שלי שתמיד תלוי לי על הצוואר, היה סמוך לידי... הרמתי אותו ושאלתי את האיש, בקור הכי מקפיא שאני מסוגלת לו:
"להזמין משטרה ?" האיש, טיפה המום שאל אותי קצת יותר בשקט, אם כי עדין בטון צורם ורם: "מי את שתתערבי במעשי ? למה את חושבת שאת יכולה לאמר לי כיצד לנהוג ?" או משהו מעין זה ... אני עניתי שאין זה מענייני כיצד הוא שומר ומחנך את ילדיו, "אבל", שאלתי אותו: "למה אני צריכה לשלם את מחיר ההזנחה הפושעת שלך ?, הרי אם הייתי דורסת את ילדך, זו היתה אשמתי". הויכוח המשיך מספר דקות, כשבינתיים נוצר פקק בגלל האוטו שלי, שעמד באמצע הכביש... חזרתי לאוטו והמשכתי בנסיעה לביה"ס... הגעתי באיחור... דלת הכיתה היתה נעולה מבפנים... דפקתי עליה והמורה פתחה אותה כשהיא מרימה את קולה: "מדוע איחרת ? נמאס לי מהאיחורים שלכם, את לא נכנסת לשעור"... שאלתי אותה: "אני יכולה לדבר רגע ?" היא זזה צעד אחורה ואז נכנסתי לכיתה וסיפרתי מה עבר עלי... פתאום הבנתי... אני כמעט הרגתי ילד... הויכוח עם מי שהיה כנראה אביו, כמעט נעשה יותר חשוב ברגע ההוא... אבל כשעמדתי בכיתה, הבנתי...

אח"כ הודיעו שהיה פיגוע... 5 הרוגים, עשרות פצועים...

אח"כ היתה ידיעה בחדשות MSN- "הורשע באונס אחייניתו הקטינה... נדון לעונש כבד- 10 שנות מאסר"... ומתחתיה עוד ידיעה: "נתפס חשוב כבן 19 שביצע אונס בילד 9"...

לא יודעת איך בדיוק לסגור את זה -
רק רציתי לאמר: כרוניקה של יום קשה, עצוב ...