קוגיטו ארגו סום

בסוגר
יוכבד בת מרים

הרווח במשפט הוא אותו הרווח
שבין שיחת רעים ושיחת מבפנים.
אותו ועליו גם המלה הנכתבת
לא תדע להעיד בזכרונה התמים.

והוא העיקר. הוא עצם
העלילה הנפתחת כרוח בילל.
את ליבה היא נושאת, לא הגדרה נמלצת
את ליבה המטפח, טוען וקובל.

וגם השיר היוצא מנגד
ההולך להיות פשוט וענו,
הנפשו מתחייב הוא, כאבני הנגף
אמרות החן הנופלות לרגליו.

ואת, את עצמך, כיוצאת ממסגרת
פנים אל פנים עם קולך במרחב,
תצאי להיות ענן ודרך
המושכה בין קוצים את מרחקה הנכסף.



מקדישה את השיר (שזה חלק ממנו)
לך
שאת יוצאת ממסגרת
ונכנסת ויוצאת ונכנסת
עד שתמצאי לך את המסגרת שלך
הבנויה למידותיך,
זו שתספק לך את כל האפשרויות שתמציאי ותמצאי
זו שתהיה לך מראה שקופה, נקיה ומבהיקה.


אהבה אינה תלויה במרחק, כמות או זמן
זאת אהבתי
לך.