קוגיטו ארגו סום

הנסיך הקטן טיפס ועלה על הר נישא. הוא לא הכיר עד כה אלא את שלושת הרי הגעש שעל כוכבו, שקומתם מגעת עד לבירכיו. הר הגעש הכבוי שימש לו שרפרף.
"מעל ראש ההר הרם והנישא הזה" אמר הנסיך הקטן בליבו, "אוכל לראות בסקירה אחת את הארץ כולה וכל יושבי-בה... אך הוא לא ראה דבר זולת ראשי הרים חדים ושנונים.
"שלום" קרא הנסיך הקטן.
"שלום"..."שלום"..."שלום"... ענה ההד
"מי אתה ?" שאל הנסיך הקטן.
"מי אתה ?"... "מי אתה ?"..."מי אתה ?".... ענה ההד.
"היו נא ידידי" אמר הנסיך הקטן "אני בודד"...
"אני בודד"..."אני בודד"..."אני בודד".... ענה ההד.

"מה מוזר הכוכב הזה" הרהר הנסיך הקטן, ארץ צחיחה ומלחה, שכולה טרשים וחדודים ! ובני אדם אלה כוח דימיונם לקוי: הם חוזרים על כל מה שאומרים להם... ואילו על כוכבי היתה לי שושנה: היא דיברה תמיד ראשונה.


לך.
בכאהבה.