קוגיטו ארגו סום

הזוג הכי ארוך שקיים.
וחבילת צמר.
אנגורה... צמר משובח, רך מאד, משיי...

מתחילה לסרוג.
עין ימין, שתי עיניים שמאל.
השורה הבאה תהיה הפוכה.

סורגת עבורך את הבית
שלנו.

מדי פעם נועצת מסרגה
בבשרך
הוירטואלי
(בינתיים, אני יודעת, אבל זה כואב)
רק כדי להזכיר לך, כדי שתרגיש את הכאב...

ואני ממשיכה לסרוג.
קיר אחד, ראשון, עוד מעט יהיה מוכן.
קצת מתרגשת. דמעה זולגת על לחי ימין.

אתה לא מרשה לי לבכות,
אני זוכרת,
אבל חולשה היא כוח, לעתים, את זה שנינו יודעים.

תוך כדי הקמת הקירות
של הבית שלנו,
מדמיינת את השלט על הדלת:

כאן גרים באושר
(לא בכייף, כייף זו התחמקות מאושר)
מופרעת ומופרע (כן, ויתור קטן, למען ההבהרה).






אני מתגעגעת אליך
מופרע(ת) שלי.
אתה בדרך ?