קשה לי לכתוב עם אצבעות מוחזקות.
קשה לי. מצליחה. בשבילך.
את.
קודם כל נוגה - זמר נוגה.
את נוגה שמרגישה. נוגה שמותר לה להרגיש.
נוגה שמרגישה אותי.
נוגה שמרגישה ופוחדת. כל כך פוחדת.
לפעמים את נכנעת. הרבה פעמים לפעמים.
נכנעת אבל לא כנועה.
מצחיקה שאת. מוטרפת.
את מצחיקה עד דמעות, כשאת לא מבינה בדיחות.
את שלא חושבת, את שמרגישה.
כולך אפרודיטה.
ונוס שעולה מן הים בכל רגע.
ואת לא רואה.
העיניים שלך כל כך מכוסות.
לפעמים את רואה. את מרשה לעצמך להיות מאושרת לרגע.
את כל כך יפה.
"הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות".
כל כך לא מוכנה להודות שאת יכולה.
ואת כל כךךךך יכולה.
אף
פעם
לא
פגשתי
אשה
יפה
כמוך
אפרודיטה אהובתי.
איתך אני זאוס.
עושה איתך אהבה. אהבה נקיה, לבנה. אהבת אלילות.
נוצרה
ונוס
גילה
העולם
ילדה של אהבה שאת, אשה של חלומות,
אמא של ילדה אחת, שאוהבת אותך
הכי בעולם.
לפני 18 שנים. 11 בספטמבר 2006 בשעה 21:20