לפני 18 שנים. 13 בספטמבר 2006 בשעה 18:55
גל געגוע
ארקדי דוכין
לחזור לכאן שוב פעם
מר מתוק בפה הטעם
וליבי נסער כמו רעם
בא כאב.
לחזור לאותו קצב
מר מתוק בפה העצב
וניגון שבא כמו כוח
להמשיך.
לא עוד גל געגוע
זה הפעם לתמיד
אין מה להסתיר
ואין מה להפסיד.
לא חשבתי על זה לפני זה
אבל בעצם אתה
נער.
הכל. הכל.
