קוגיטו ארגו סום

אני יושבת מול הצג
וכותבת
ופשוט אינלימושג מה תהיה
המילה הבאה.
אבל יש לי תחושה
שפעמאחת אני רוצה ללכת על זה.

החוק אמור להיות שאני לא מוחקת,
אבל עכשיו מחקתי שורה
והשארתי אותה ריקה.
אינלי אומץ לא למחוק.
אינלי [עדין] ת'אומץ באמת לא למחוק
ולא לחשוב לפני שאני כותבת.
רוצה שזה יבוא.
זה חשוב.
גם נפשית וגם אומנותית.
וגם סתם. חשוב.
<<עכשיו פאוזה, סוגשל ראש ריק לכמה שניות>>
הערכות מחדש.
כתיבה היא סוגשל תקיפה.
חשבת עלזה פעם, מר שלי ?








מוזר.
כן, 8 שורות נמחקו.
אני רוצה אבל לא יכולה.
לא יכולה לפגוע באנשים, לא רוצה לפגוע בעצמי.
בעצם לפגוע באנשים על הזין שלי.
הפגיעה בי שתגרם מהפגיעה בהם, היא מה שמפחיד.
בא לי להקיא.
כתבתי על תקיפה וכתיבה ועליך, זה שיודע אותי
יותרמכלאחדאחר
ומחקתי.
זה לא הוגן להאשים אותך בתקיפה.
אני אשמה.
חה חה חה.
אני אשמה... יפה, נכון ?
סוגשל הסרת אחריות.
אני אשמה, נקודה.
עכשיו מה תעשה לי, הא ???
אז בעצם לא.
אני לא אשמה ואני לוקחת אחריות
ואני מאד רוצה שגמאתה תיקח
ואמלא, אזלא... יהיה קשה
אבל איכשזה לא יגמר,
כולם ינצחו - סוגשל משחק
כייפי כזה.
<<פאוזה ארוכה>>

קראתי את כל הרצף.
סוגשל וואן שוט.
מצחיקותיקצת.
אני מתגעגעת אליך נורא, חצי....
(מותר להגיד אלוהים באמצע יומכיפור, כשלא צמים ?)
בלילה הצלחתי לאחר מאמץ
ללכת איתך לישון
אבל היה לי קשה להגיע אליך.
זה קצתעצוב
אבל בעיקר מפחיד
ובעצם עכשיו כשאניחושבת עלזה
זה לא.
זה פשוט ככה.
לפעמים זה קשה ולפעמים אתה מופיע מיד.
ממש זוגנשוי (צוחקת בקול רם)
קצת פאתטי איכאני משעשעת את עצמי....
<<האמת היא ששוב פאוזה לצורך בדיקת הטקסט, וזו השורה שהכי קשה לי לכתוב מההתחלה>>
פתאומשמתילב
כמה אני ביקורתית באמת, ויזוהלית...
כמה קשה לי באמת באמת לזרום...
ועלתה בקשה ממעמקיי - תלמד אותי ?
כי אני יודעת שאתה יכול.
דווקא משום שהמעצורים שלך דומים...
רוצה ללמוד גם ?
אני יכולה ללמד אותך....
כל כך הרבה שלוש נקודות פתום.
איכס
חזרה להרגלים ישנים.
פויה שלוש נקודות, לכו מפה.
אני רוצה לאמר הכל, לא לכסות.
וזהו.
מרגישה את הקאט מבפנים עכשיו.