לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 12:57
לדממה קראנו שקט
לדממה קראנו "שקט"
למבט - "תהום"
ועת ישבנו כך מנגד
היה ביננו חום
לזמן שעבר קראנו "קצב"
לאמירות - "תשוקה"
וכשהגיעו רגעים של עצב
היינו חבוקים בחשכה
עכשיו אתה הוא "זיכרון"
ואני - "בדידות"
וכל היש הוא חסרון
וזמן בלי משמעות
אבל אהוב שלי בלי מרכאות
אני עוד כאן ומחייכת
ואם נמחק את כל הקלישאות
נוכל עד הנצח ללכת
בלי להבטיח , בלי לשנות.
