קוגיטו ארגו סום

היתה לי עין אחת.
זה מספיק.
לראות רק מה שצריך.
זה בטוח כואב פחות.

היתה לי בנדנה אדומה.
עם ציור של גולגולת.
הייתי מאיימת על כולם (גם עליך).
כולם היו פוחדים.
אני לא.

היתה לי חרב ארוכה.
הייתי משפדת את אויביי בלי לחוש אשמה.
וואוווו.
מדהים.
אתה הצלחת. אני לא.
(כן, זה אומר שניצחת בסיבוב... אני מתכננת לנצח בקרב).

הייתי מתנדנדת על ראש התורן.
רואה דברים מרחוק.
לומדת לזהות הזדמנויות.
וגם להיזהר מכרישים.
נכון שאני לומדת גם כך.
(כאילו שיש לי ברירה).
אבל מראש התורן זה הרבה יותר קל.






והייתי חיה בים.




אך אני לא פירטית,
יפיופי, לא שודדת
ולכן
זה ייקח טיפה יותר זמן
ומאמץ
ואני יודעת
שאתה שם
ואני שומעת את קולך
וזה נעים
וזה נוסך בי חמימות.


שתדע.



----------
לך אהובתי
ולי

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

היי שקטה כי אין בך דופי
אפילו האוויר נותן לה הגנה
אפילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
אפילו מעפר פורחת שושנה.