קוגיטו ארגו סום

האסימונים שנפלו היום
פורסם לפני 373 ימים ב - 7 בנובמבר, 2005
* * *

כועסת על הילדים שלך, שלא באו עד היום לבקר, אפילו שאתה ב"מצב", ועלי, שאני ממשיכה להאשים את עצמי בכך ...
אז היום אני כבר ממש לא כועסת, אבל זה מזה משקף...
נמאס לי להצטייר כמו מישהי שעשתה מעשה-בל-יעשה, אפילו שלא עשיתי שומדבר רע.
היום אני כבר יודעת, מרגישה ושלמה עם זה שאני ב א מ ת בסדר.
* * *

אוהבת את המקום שאני לומדת בו - הוא מרגש אותי, הוא מאתגר בצורה מופלאה והוא גורם לי לגדול...
הקורס ההוא הסתיים מזמן. אני עדיין אוהבת את המקום שאני לומדת בו, הוא מרגש אותי, הוא מאתגר בצורה מופלאה והוא גורם לי לגדול... :)))
תודה לך ב. שאפשרת לי את זה (חייבת להרים לך טלפון ולאמר זאת בקולי שלי).
כבר אמרתי לך מאז הרבה פעמים. גם בימים האחרונים.

* * *

מבינה עכשיו שמשפט "מכל מלמדי השכלתי" נוגע ל-כ-ל מלמדי, לא רק לאלה שאני אוהבת ....
את זה אני מבינה היום הרבה יותר מאז. מהרבה מאד כיוונים.
* * *

זה נורא קל לנפנף את "אבא" מחיי ולגרום לזה שכל הגברים האחרים ימשיכו להיות בשבילי בדיוק אותו אבא, בלי המרכאות, אבל עם אותו כעס ומשטמה בדיוק... מבקשת סליחה מכל האבאים האלה (חייבת להרים טלפון ולאמר להם בקולי שלי).
כבר לא מבקשת סליחה. אין יותר אבאים. האחרון עזב ואת הסליחה שלי אני חייבת לאמר בלבי, לצערי.
וזה, כמובן לא כולל אותך. אתה הדבר האמיתי. אוהבת אותך הכי בעולם.

* * *

מבינה עכשיו, שכשאני מנסה לתפוס הכל, אני לא תופסת כלום, פשוט כי אני לא שמה לב למי שבאמת חשוב, למי שאני באמת רוצה, למי שבאמת ראוי... (כן, זה נכון, "ראוי" זו מילה מתנשאת... אז מה ??)
מזה נגמלתי. פשוט.

* * *

מבינה שכשנופלים אסימונים, צריך לעשות איתם משו, לשבת ולכתוב אותם, זה פחות מחצי עבודה ....
גמזה היום בשלבים מתקדמים. עושה המון. כל הזמן. גאה בעשייה שלי. כייף.

* * *

מבינה כמה אני אוהבת
כמה אני כועסת
כמה אני מתוסכלת
כמה אני עצובה

כמה אני אוהבת.