קוגיטו ארגו סום

כאלה הן המילים, מסוות הרבה, מתחברות זו לזו, נדמה שאינן יודעות לאן רוצות להגיע,
ופתאום, בגלל שתיים או שלוש או ארבע שיוצאות פתאום ברצף, פשוטות כשלעצמן,
רק כינוי-גוף, תואר-הפועל, פועל, תואר-הפועל, והרי לנו התרגשות שאין מנוס ממנה,
שמטפסת על פני העור והעיניים, מנפצת את חזות הרגשות המאופקת.
לפעמים העצבים הם שאינם יכולים לשאת עוד, הם סבלו מספיק, סבלו הכל,
כאילו עטו שיריון, נוכל לאמר.
אשת הרופא יש לה עצבים מפלדה, ובסופו של דבר אשת הרופא שטופת דמעות
בגלל שימוש בכינוי-גוף, בתואר-הפועל, בפועל, בעוד תואר-הפועל, סתם קטגוריות דקדוקיות,
סתם כינויים, כפי שהן גם שתי הנשים האחרות, כינויי-גוף סתמיים, שגם הם דומעים,
מתחבקים עם הפסוק השלם.
שלוש גרציות עירומות בגשם השוטף.

יש בתוכנו משהו שאין לו שם, והדבר הזה הוא מה שאנחנו.

- על העיוורון. ז'וזה סאראמאגו (ואני עכשיו) -