לפני 17 שנים. 6 באפריל 2007 בשעה 19:32
מה שהייתי
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת.
קולנוע ארמון (יש לבטא במילעיל).
דוכני הפלפל (כי בחיפה אין ולו דוכן פלאפל אחד... היום כבר יש, אבל אז לא היה).
הקיוסק שמכר צוף מהחבית, ליד התחנה של 271 לנהריה.
מוכר הערמונים שלידו.
הקבצן קטוע הרגל שיושב ליד הדואר.
הכרמלית (ובעיקר הפחד ההיסטרי שלי בירידה חזרה).
המדשאה של גן האם.
העליה לסטלה מאריס.
רחוב דרייפוס (והגלגול שהרבצתי על הכביש בדרך לגן שושי).
החוף השקט. וגם האוטובוס לחוף של קרית חיים (אז עוד לא הכרתי את חוף אולגה).
הדודים שלי (תחנות הזיקוק בצ'ק פוסט), שהיו הכי משפחה בעולם.
גשר פז (והפחד ההיסטרי שלי בכל פעם שנסענו מתחתיו).
נוה שאנן (וארז.............)
חיפה, חיפה
עיר עם תחתית
אמיתית...
תודה שהענקת לי את ההזדמנות להיזכר...
ילדות נשכחת.
