קוגיטו ארגו סום

כי אלטרנטיבה קיימת רק כשיש מצב שעשויה להיות לו אלטרנטיבה.
להיסטוריה של עם, של אומה, אין אלטרנטיבות.
לטקסים יש.
אבל רק מתוך למידת ההיסטוריה כמו שהיא, על כל משמעויותיה,
ניתן ליצור טקסים אלטנטיביים.


האדם מחפש משמעות - מבוא ללוגותרפיה / ויקטור פראנקל

"הרבה סיפורי עובדות על מחנות ריכוז כבר נתפרסמו. כאן לא תהיה נודעת משמעות לעובדות אלא במידה שהיו חלק מחוויותיו של אדם.
תכליתו של מאמר זה - לתאר במדויק את מהותן של חוויות אלו. למען אלה שהיו כלואים במחנות יעשה כאן נסיון להסביר את חוויותיהם לאור הידע שיש בידינו כיום. ואלה שלא התנסו במנת גורל זו, אפשר שמאמר זה יעזור להם לקבל מושג, ועל הכל להבין, את חוויותיו של אותו אחוז קטן - קטן יותר מדי - של אסירים שניצלו והמתקשים עתה לחיות את חייהם.
אותם אסירים לשעבר אומרים לא פעם: "אין אנו אוהבים לדבר על חוויותינו. אלה שהיו בפנים אינם זקוקים להסברים, והאחרים ממילא לא יבינו, מה הרגשנו אז ומה אנו מרגישים עכשיו."

"ניקח נא לדוגמא אותו טראנספורט, שלפי ההודעה הרשמית היה אמור להעביר מספר מסויים של אנשים למחנה אחר, ולא היה קשה לנחש, כי תאי הגז יהיו תעודתו הסופית. חבורה נבחרת של אסירים חולים ותשושים, שלא היו מסוגלים עוד לעבודה, היתה נשלחת אל אחד המחנות המרכזיים, שהיו מצויידים בתאי גז ובמשרפות. משהתחיל תהליך הסלקציה, ניתן האות למלחמת הכל בכל, אסיר ברעהו, קבוצה בחברתה. רק דבר אחד היה חשוב - ששמך אתה ושם חברך יימחקו מרשימת הקורבנות, אף כי הכל ידעו, כי תמורת כל איש שיינצל, יהיה הכרח למצוא קורבן אחר."

"אלף וחמש מאות איש היו נוסעים ברכבת כמה ימים ולילות. שמונים איש היו בכל אחד וחאד מהקרונות. כולם נאלצו לשכב על גבי מטענם, השארית העלובה של רכושם. הקרונות היו מלאים וגדושים עד כדי כך שרק דרך החלק העליון של החלונות הסתנן אורו האפור של השחר העולה."

"המתננו בצריף, שנראה כדר מבוא לאולם החיטוי. אנשי ס"ס באו ופרשו על הארץ שמיכות, שבהן נצטווינו להטיל את כל רכושנו, את כל שעונינו ואת תכשיטינו. עוד היו ביננו אסירים תמימים ששאלו, למרבה השעשוע של אסירים ותיקים יותר, ששימשו עוזרים לאנשי ס"ס, אם לא יורשו לשמוא טבעת נישואין, מדליון או קמיע. הם לא תפסו את העובדה, שהכל יילקח מהם."

"יום אחד, כמה ימים לאחר השחרור, הייתי מהלך בין נאות דשא מלבלבים אל עבר העיירה הקרובה למחנה. עפרונים חגו בשמים ושמעתי אותם פוצחים ברינה. סביבי לכל מלוא העין לא היה איש. לא היה דבר זולת הארץ והשמים נרחבים ושירת הציפורים והמרחב הגדול.
עמדתי על עמדי, הסתכלתי מסביב, נשאתי עיני אל השמים - ואחר כרעתי על ברכי. באותו רגע לא ידעתי הרבה על עצמי ועל העולם - רק פסוק אחד היה מהדהד ברוחי, פסוק אחד ויחיד -
"מן המיצר קראתי יה, ענני במרחביה."


לזכור ולא לשכוח.
כי אין אלטרנטיבה אחרת.

לזכר משפחות שלכטאש ויתום.
לזכר יהדות פולין.
לזכר יהדות העולם באשר היא.


שארית הפליטה.
אני. אנחנו.