קוגיטו ארגו סום

הסיפור הרגיל - הודעה בפורום, שהובילה לשאלה, שהובילה לשיחת טלפון.
שיחה קולחת.
בשלב מסויים דיברתי איתו על שליטת שלושת המאסטרים שלי בחיי.
הוא נדלק.
''טוב,מה את רוצה?''
''שלושה מאסטרים טוחנים אותך ! ''
אז זהו, שלא.

בעבר כבר כתבתי על השליטה האמיתית, הונילית, שאני חווה.
אני אם לשלושה מתבגרים.
הם השולטים האמיתיים.
אבל יש משהו, שהרגיז אותי מעבר לזה.
המילים נטחנת, נבחשת (או בהטייה המקובלת: בוחשים אותך), מתערבבת ועוד מילים מעולם השפים, אינן מקובלות עליי לתיאור זיון.
גם לא אם הזיון נעשה תחת הגדרות מעולם השליטה.

גם כשולטת אני לא טוחנת, לא בוחשת ולא מערבבת.
וגם, אם כבר מדברים, אז גם לא דופקת ולא נדפקת.
מי שמכיר אותי יודע, שאין שום מכנה משותף ביני לבין שטיח.
שטיחים דופקים.

מה רע בלהזדיין?
או אפילו, רחמנא ליצלן, לעשות אהבה...
הרי אותו אחד,ששואל אותי אם אני טוחנת, כותב בכרטיס שלו : '' בדס''מ - עושים באהבה או לא עושים בכלל ''
אז איפה האהבה הזאת ?
בדפיקת השניצל?
בטחינת העוף?

המציאות בה אנו חיים, נקבעת ע''י מילים.
מילים יוצרות הווייה.
אני (ותשפטו אותי אם אתם רוצים) חיה,
שיש הבדל בין אדם לשניצל.


שתי הבהרות חשובות:

* אין האמור לעיל מכוון לאדם מסויים. נכון שאתמול נדלקתי קצת, אבל העניין הוא התופעה. הזכות להיפגע נלקחת ממך בזאת.

* סליחה,מכולכם אבל בעיקר ממך, נוגשלי,על התיאבון המוגזם והפרשות הריר, שיצרתי.