טוב, זה יותר אחת במאית, אבל למה לעכור שמחות ?
14.8
1.5
כייפ.. לא בדיוק נמשך מאז, אבל כייפ.
בהתחלה דאגתי, מאד.
אחר כך כאב לי.
אחר כך כעסתי.
קצת אחרי שהשלמתי, הופעת...
שמחה שלא ויתרת, שמחה שלא נטרתי....
כל מיני דברים מוזרים, קורים פה, על בימת הכלוב והבדס"מ.
בשבילי זה לחיות שהכל אפשרי.
שהכל הוא במה שאני רוצה להיות.
חיים של עוצמה.
זה אולי כבר לא נורא מרגש, בשגרה,
אבל אז בא רגע קסום, כמו הרגע שחלקנו היום בייב,
והכל נעשה מרגש מחדש.
וחרמני. ועוצמתי. ומצחיק. וכייפ ענק....
יפה לך הקולר, כן, גמני חושבת.
היה כייפ לאחוז ברצועה והכי כייפ היה לחשוב על איך זה יהיה כשהוא יהיה שלך. לתמיד.
אוהבת לראות אותך מתפתל. אוהבת שקשה לך.
חושבת גם על העבודה שמחכה לשנינו, אם תרצה לעבור קירות חדשים
(וכן, אני מאמינה שתרצה (-:)...
אוהבת לראות אותך.
נעים לי.
לילה טוב.
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 0:18
