קוגיטו ארגו סום

את עושה פשרות כדי לחיות. כדי לאהוב. להתרגש.
את לא מוותרת על הלב שלך.
וזה מקסים.
וזה הכי יפה והכי כואב שיש.
אני מרגישה שזו תאונתדרכים ממוקדת של הלב.
לראש יש מעורבות קלה.
הכל ידוע, הכל צפוי
אבל,
אי שם,
אם את היית מוותרת על הפרפרים ועל החופש,
היית גוועת.


תודה אהובתי על המלים האלה.
כמו שכתבה לי חברה אחרת הערב (חיוך אליך יקרה),
אין בזה הפחתה של הכאב
אבל יש בזה, עבורי עכשיו, סוגשל מנוחה. סוגשל מקום לשים בו את הראש ואת הלב
ולנוח רגע.
זה מה שאני צריכה עכשיו יותר מכל -
לנוח רגע.