קוגיטו ארגו סום

עפר ואפר.
ארבעים שנה.
הוא היה איש ידוע.
היום אף אחד לא זוכר.
מדפי ספריו,
נשאר חול.
עפר ואפר.
ואני חושבת על מילים.
מילים נכתבות באהבה. בכאב.
ומה נשאר ?
ארבעים שנה ללכת במדבר.
בלי מקום להניח ראש.
בלי עיניים. עיוור.
בלי ידיים. גידם.

חושבת עליך. עלי.
נוזלת. ממך אלי.
עלי ועליך.
סער ודומי. דמעה.
ומה ישאר ?
כולנו עפר ואפר.
נאהב. נשתוקק. נתגעגע.
נחיה.
ואז נמות.
טפשים. תמימים. חסרי זהות.

ובכל זאת, זו התכלית.
אני אוהבת אותך.
עכשיו.
אהבה היא לא מצב קבוע.
היא פונקציה של זמן ומצב.
אני אוהבת אותך עכשיו.






לא, אני ממש לא בדכאון.
להיפך.....


}{