לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 6:28
של רבע שעה, בערך.
הזמן הכי ארוך, שעבר עלי כל חיי.
אני בכלוב עכשיו.
גמאתה.
הכלוב שלי נפשיפיזי.
שלך נפשי בלבד. כרגע.
וכי מה הוא הזמן, אם לא ההווה ?
וכי מה הוא הרגש, אם לא כאב ?
אתה לא יודע, שאני כותבת עכשיו.
עוד מעט תדע. אבל כרגע הזמן כל כך איטי....
אני שומעת, או מדמיינת ששומעת,
אותך. נכנס. כמו גאג. גם באוזן. האוזן שלך.
המשך יבוא........................................................................[b]
